אחד הימים האלה דוא


זה היה אחד הימים האלה בחורף, מהימים האלה שבבוקר שלהם אמא הייתה מלבישה אותי בהמון בגדים, וכבר שהייתה מגיעה ההפסקה הראשונה, הייתי רוצה לקלף את כולם מעליי.

כבר לפני השיעור האחרון הרגשתי שאני לא מצליחה לשבת בלי שמשהו מציק לי.  לא הצלחתי לשמוע מה שהמורה אומרת, כי חשבתי על מה נעשה בערב, ואיזה קינוח יהיה, ושאמא היתה עצובה בלילה, ושזה מעצבן שהיא כבר לא נותנת לי לישון איתה במיטה גם כשאיאן לא בא אלינו כי אולי הוא עוד יגיע ופתאום לא זכרתי , איפה שמתי את האבן הסגולה שרצית להראות לאבא, אולי היא נפלה לי מהכיס במונית בבוקר. אוף, תמיד שאני מנסה לזכור אני שוכחת. 

המורה דיברה ודיברה, וערן הצביע וגם גלי רצתה להגיד משהו ואני בכלל כבר לא ידעתי על מה הם מדברים, אז לא יכולתי להצביע, חוצמזה שגם אם הייתי רוצה להגיד מה שאני חושבת אני מתביישת כי אולי כולם יצחקו כי זה בטח בכלל לא נכון.

אבא תמיד אומר שכשאהיה גדולה אהיה יפה וטיפשה, ושכולם ידברו על הספר האחרון שקראו אני אשתוק כי לא יהיה לי מושג על מה הם מדברים. אולי לזה הוא מתכוון, כמו עכשיו. הוא גם אומר שאני לא אחראית ואני לא יודעת לשמור על דברים והוא צודק כי גם האבן שכל כך רציתי שיראה, אני לא יודעת איפה.

בהפסקה  רותם שיחקה עם גלי כל ההפסקה ולא ידעתי איפה בא לי להיות. רק כששמתי לב שאין אף אחד ליד הנדנדות, הבנתי שאולי כבר היה צלצול, אז רצתי הכי מהר שיכולתי , לקחת את התיק ואת המעיל לשיעור דרמה והיה לי כבד וחם ושוב איחרתי . רוני המורה לדרמה העיר לי בדיוק כשהיה שקט וכולם יכלו לשמוע אותו אומר לי שזה לא בסדר וכבר רציתי שהשיעור יגמר למרות שאני אוהבת דרמה, אז לא השתתפתי בתרגילים ורק הסתכלתי מהצד.

כשסופסופ נגמר , רצתי החוצה לשער לראות אם אבא כבר מחכה לי.

כל הילדים כבר הלכו ונשארנו רק אני ויוסי שחיכה לסווטלנה המטפלת שלוקחת אותו כל יום מהבית-ספר. הוא שאל אותי אם עוד פעם אימא שלי מאחרת אז אמרתי לו שהיום אני הולכת לבית של אבא שלי, ואז, כשראיתי את  הפולסווגן התכלת של אבא חולפת על השער הרגשתי בבטן את הצפרדע הזאת שקופצת בכל פעם שקורה משהו שמפתיע אותי, למרות שידעתי שהוא צריך לבוא, וחיכיתי לו מאד.

בזמן האחרון אני הולכת אליו רק פעם בשבועיים באמצע השבוע. אני יודעת לזהות את הפולספגן גם עם עיניים עצומות כי אני מכירה את הצליל שלה, ואני כבר יודעת כמה זמן לוקח לו לחנות, ורציתי לספר לו כבר על האבן שמצאתי וכמה היא יפה ולספר לו שהיא נשארה בבית, ואז הוא ישאל למה לא הבאתי אותה אז אני אגיד שלא ידעתי שהוא רוצה לראות אותה ואבטיח שאביא להראות לו בפעם הבאה, ושמחתי שהחלטתי מה להגיד וכבר לא היה איכפת לי שרק אני ויוסי נשארנו ליד השער אבל כשראיתי  אותו עם אביגייל על הידיים , הרגשתי שלא בא לי לספר לו כלום.

הוא חייך כשהוא ראה אותי, ואני אמרתי שאני רוצה קרמבו למרות שאני יודעת שהוא שונא שאני מבקשת ממתקים, כי הוא אומר שזה לא בריא לשיניים. הוא לא הסכים ואני התווכחתי , ודפקתי עם הרגליים על המדרכה והוא אמר שקרמבו זה לא בריא ושלא אוכלים עכשיו קרמבו ושיש ארוחת צהריים שאיריס הכינה וישר הרגשתי שבכלל אין לי תיאבון.
אז אמרתי אז מה, זה לא קשור. זה ועוד איך קשור, אבא אמר, אז מה יש לקינוח שאלתי בפעם השנייה ואז אביגייל התחילה לבכות, ואבא ניסה להרגיע אותה ובכלל לא היה אכפת לי שהיא בוכה אז שאלתי עוד פעם מה יש לקינוח והוא לא ענה לי , הוא לא הצליח להרגיע אותה כי הוא בכלל לא שם לב שהיא רוצה את הבובת כלב האדומה שלה שנפלה לה על הכביש , אני לא גיליתי לו ובמקום זה  שאלתי עוד פעם אז מה יש לקינוח והוא אמר לי בכעס שהוא לא יודע ושאני אכנס לאוטו ואשים חגורה .

נסענו משם והבובה האדומה של אביגייל נשארה על הכביש .

הסתכלתי דרך החלון וראיתי את יוסי הולך ליד סווטלנה עם שקית של ביסלי גריל ורק כשהגענו לרמזור אבא שאל אותי איך היה בבית ספר, אביגייל בכתה וכל הזמן רצתה משהו שאי אפשר ואני הרגשתי שהעור שלי  כל כך חם שהסתכלתי לראות אם יוצאים ממנו אדים. הגופייה שלי היתה לוהטת והתחילה לשרוף לי את הגוף,הסוודר הרגיש לי כמו מערה שאי אפשר לברוח ממנה והמעיל פרווה שהיה מכופתר על שניהם חנק אותי כל כך שלא יכולתי לנשום. ואז , בבת אחת,

הצלחתי להיות יותר קטנה ויותר קטנה ועוד יותר קטנה כמו עליסה בארץ הפלאות אחרי שהיא אכלה את העוגייה, והרגשתי איך אני יכולה בכוחות הקסמים שלי לעבור דרך המנהרה החשוכה הצמרירית, לדחוף עם הרגליים הקטנטנות שלי את השרוול של הגופייה הלבנה, שעטופה בסוודר הסגול שמלופף בתוך המעיל,להתקדם כל הזמן קצת ועוד קצת ועוד קצת , שעוד מעט אגיע אל קצה השרוולים ואוכל לטפס ולהיפלט דרך הסדק הקטן שהשארתי בחלון כשאבא ביקש שאסגור, וככה עם הכנפיים הזוהרות שלי שאני מפעילה רק כשאני עושה את הקסם הזה, אצליח להתעופף אל השמיים ולעוף קלה קלה אל הקשת שצבעה את השמיים.

דפנה מנור

תגובות (4)
  • מרים  - מזל שהשמש זורחת וחנוכה היום.
    חויה עצובה . מזל ששמש זורחת וחנוכה היום.תודה.כתוב מרגש
  • טובי  - וואו, ענק
    מילים שתפסו לי בבטן. כמה אמיתי, כמה חזק.
    תודה
  • אפרת  - כתבת כל כך יפה
    דברים שלא תמיד אפשר להגיד ולהסביר אותם אפילו לעצמך. תודה על רגע מרגש וכתיבה יפה.
    לכל אחד יש ספינת אוויר משלו, מפלט לברוח ממשהו כשצריך.
  • אורנה שלהבת  - סיפור קטן ושובה לב
    כל כך אמיתי ונוגע.
    תודה.
הוסף תגובה
פרטי התקשרות:
תגובה:
:D:):(:0:shock::confused:8):lol::x:P:oops::cry:
:evil::twisted::roll::wink::!::?::idea::arrow:
אבטחה
אנא מלא את קוד האנטי-ספאם שאתה רואה בתמונה.