דף הבית גלריה 10
  

מעבריםמיכל גבע וענבר פרים 


לחץ כאן בכדי להגיע לתערוכה

פתיחה: 13/2/09 נעילה: 24/4/09

מציגים:
מיכל גבע וענבר פרים

אמן אורח: אולף קונמן

"מעברים" היא תערוכה משותפת לשתי אמניות צעירות: מיכל גבע וענבר פרים, בוגרות המדרשה לאמנות בית ברל 2008. שתיהן גם יחד ניצבות בפני התלבטויות כנות של חיפוש הדרך והמבע האמנותי האישי האותנטי. הן ניגשות לציור עם אהבה והתמסרות, התבוננות פנימית ואומץ. כאשר התבקשו להזמין אמן אורח במסגרת הסדרה "שניים" – בה אמן בוגר מזמין אמן צעיר או להיפך; בחרו שתיהן פה אחד את האורח: אולף קונמן, מורה במדרשה, זוכה פרס ישראכרט ומוזיאון תל אביב לאמנות לאמן ישראלי, 2008. השפה הציורית של אולף מהדהדת בעבודותיהן של מיכל וענבר. צירוף שלושתם יחד לתערוכה אחת, מאפשר למשהו חדש להיווצר ולצמוח בחלל הגלריה. (לטקסט המלא)

אוצרת: כרמית בלומנזון

לצפייה בתמונות מן התערוכה לחץ כאן
לצפייה בקטלוג התערוכה לחץ כאן


הזמן האדום מירב שין בן אלון



פתיחה: 20/11/08 נעילה: 10/2/09

מציגות:
מירב שין בן אלון
אמנית אורחת: רחל קיני


"הזמן האדום" הוא ביטוי מופשט המהווה ציר, שסביבו זורמת ומתפתחת יצירתה של מרב שין בן-אלון. האדום הופך להיות הנושא המרכזי והמושא הציורי, נבדק כל פעם בהקשרים של מקום וזמן, משנה את הופעתו אך תמיד נוכח. ציוריה מובילים לחוויה אינטימית עמוקה עם הציור, עם נושאיו, עם נוכחותו הפיסית החושנית, עם ההתייחסות המיוחדת לצבע. החיבור עם רחל הוא חיבור מאוד אישי ממקום של מניעי היצירה, שהם עמוקים, יצריים, חושניים ומדויקים. (לטקסט המלא)

אוצרת: כרמית בלומנזון

לצפייה בתמונות מן התערוכה לחץ כאן
לצפייה בקטלוג התערוכה לחץ כאן




מילת מפתח חיים מאור

לחץ כאן בכדי להגיע לתערוכה


עוד על התערוכה -חיים מאור: מילת מפתח KEYWORD



הבנת המקרא  דינה שנהב

לחץ כאן בכדי להגיע לתערוכה
עוד על התערוכה- דינה שנהב: הבנת המקרא




ציורים ג'ניפר בר-לב


מקום למקום רונן זין | מיכאל שבדרון | אור שלומן | איתי שמואלי אוצרת: כרמית בלומנזון העיסוק במקום ובנוף הנו רב-פנים: ריאלי ומדומיין, מקומי ומרוחק, ביקורתי ועם זאת חדור געגועים. מרכיבי הנוף השונים מהווים מרחב רגשי טעון הפורס מגוון אפשרויות. העבודות בתערוכה כמו מודעות למאבקים התמידיים המתקיימים בין הנראה לנסתר. מצד אחד קשר, שייכות והזדהות עם המקום ומצד שני תלישות, היעדר קשר, חוסר הזדהות וניתוק מכל מה שמסמנים הגבולות המוכרים והידועים. ארבעת האמנים מתייחסים לקו התפר שבין הקיים לבלתי מושג, בין העבר להווה, בין מקום מסוים שאולי קיים למקום אחר אולי בדוי, בין מצב תודעתי ספציפי- להרהורים במרחבי הנפש, בין המציאותי לוירטואלי, בין האינטימי לציבורי. זהו מקום שגבולותיו החיצוניים והפנימיים פרומים, מקום שהשוכנים בו חווים טרנספורמציה מתמדת, מצב של אי סדר וארעיות המאיים על גבולות הרציונליות. קָ רַ עְ תִּ י בְ עַ צְ מִּ י קְ רִּ יעָה גְ דֹולָה וְהָ יִּיתִּ י לֹא עַם וְלֹא גֹולָ ה וְלֹא מְ נַחֵ ם וְלֹא אֵ ם שַ ּכּולָ ה וְלֹא מָ קֹום וְאִּ ם עֹולָ מִּ י אֵ ינֹו מְ קֹומִּ י אֲנִּי מְ קֹומֹו שֶׁ ל עֹולָ מִּ י ּומִּ שָ ם קִּ יּומִּ י ּומִּ ּכָאן סִּ יּומִּ י שָ לֹומְ שָ לֹום 1 דוד אבידן רונן זין מצלם בכפר חאן אל אחמר, כפר פלסטיני-בדואי במזרח ירושלים, ומתעמק בתכנים של נוודות כצורת חיים. שיבוש השם מהחאן האדום )אל אחמאר( לחאן הירוק )אל אחדאר( מחבר בין מרחבים גיאוגרפיים למרחבי עולם צילום הוידאו. שיטת המסך הירוק מאחורי המצולם מאפשרת חיתוך הרקע בעריכה וניתוקו ממקום ספציפי. טכניקה מקובלת זו מאפשרת לאמן לבחור כל מיקום וסביבה רצויה ובהליך טכני פשוט, לשנות סדרי עולם. באמצעות המסך הירוק מבקש זין לעורר שאלות הנוגעות לפעולות של מסגור, של תהליכי הפקת מציאות, ושימוש במניפולציה לצרכי יצירתה ועיצובה של מציאות זו. מסגור הנוף מדגיש את ההקשר הפוליטי הנתון ואת היותו בעל ערך שונה בין אדם לאדם ובין תרבות לתרבות. תהליכי היצירה של מיכאל שבדרון נולדו במסעות שהובילו לגילויים של מקומות חדשים ויצירת קשרים אישיים ומאפשרים. הצילומים צולמו במצלמות אנלוגיות שאפשרו להתעכב על אותם רגעים פואטיים הנוצרים במרחבים שבין אנשים ומקומות חדשים. סדרת העבודות "Keleti "צולמה בבודפשט, באזור תחנת הרכבת המזרחית )"קלטי"- מזרח, בהונגרית(. הונגריה היא המדינה האירופאית המקבלת מספר זעום ביותר של פליטים ומהגרים ונוקטת אמצעים קשים ביותר כנגדם. הדמויות המצולמות הגיעו לבודפשט ממקומות שונים: אל מבלרוס, די מסין, לאורה מפאריז. הם נענו לבקשת האמן להצטלם במבנה התחנה שדרכה דוד אבידן, "תפילת הדרך", שירים שימושיים, עמ' 65 1 עברו בשנים האחרונות אלפי פליטים, עד שנאסרה כניסתם. הם מופיעים בחללה הפנימי והחיצוני של התחנה, מבודדים מאדם, ללא קשר אנושי, בדממה, מוקפים בקירות עצומים, גדרות וצללים, חשופים לקרני השמש המזרח אירופאיות, השונות מאוד מהאור הישראלי. אור שלומן מציירת בעקבות חוויות שיטוטיה בירושלים, שהייתה לביתה בארבע השנים האחרונות. היא בוחרת לעבוד עם זיכרון ומצבים נפשיים ממשיים כאובייקטים ציוריים. המבט אקטיבי ופעיל, מחפש ללכוד זווית ראייה ספציפית. הן הגוף והן הנוף הופכים לאובייקט בו היא מתבוננת מזווית ראייה מסוימת, אישית, הנטענת במחשבות, רגשות, ותחושות. הזיכרונות הופכים לממשיים והציורים מאפשרים את התנועה המעגלית שבין הפנים והחוץ. שם הסדרה: "בין השמשות" מציין נקודת זמן ב מ ש ך, בין סוף היום לתחילת הלילה. זהו פרק הזמן שבו מתערבבים האור והחושך, כמטאפורה לבלבול, זמן שאינו יום ואינו לילה, זמן שקיים לגביו ספק עקרוני ביהדות האם הוא נחשב לחלק מהיום שלפניו או ללילה שלאחריו. הצבעוניות המצומצמת מדגישה את האווירה המהורהרת, המעורפלת, שאינה גשמית. המקום השקט והמהורהר בציוריו של איתי שמואלי טומן בחובו עוצמה ומתח ציורי. הדמויות בחלל הביתי שאינו מתפענח בבירור, מרוכזות כולן בפעולה כלשהי, ומשרות אוירה ממגנטת. שמואלי מצייר סצנות ביתיות של שגרת חיים ואינטימיות, בית חם העוטף את יושביו. הציורים אינם מתרכזים בדיוקן הפנים, אלא ב"דיוקן הסיטואציה", מחפשים את הרגעים הפשוטים, האינטימיים, של המחוות הקטנות, נטולות הדרמה. לעומתם, הקירות והחללים עשירי צבע ומבע, מהדהדים זיכרונות של חיים. הצבעוניות עשירה, רוויה ומפתה, מזכירה את טיפולם הצבעוני והמרתק של בונאר ווייאר, שני הציירים הצרפתים מתחילת המאה ה-20 .פני הדמויות אינם חשופים או מפורטים, אין היררכיה ציורית ואף לא צבעונית, הדמות והרקע מטופלות באותה תשומת הלב ואותה חשיבות. המקום אינו ספציפי, ויכול להיות כל מקום וכל בית וחדר, ואולי פה טמון כוחם של הציורים. הצופה, המובל על ידי תחושת מציצנות וחדירה למרחב הפרטי של תחומי הבית, יכול להזדהות ולהרגיש עצמו שייך לכל ציור וסצנה.
עדכון אחרון ב-חמישי, 10 אוקטובר 2019 12:15