יצירה אסוציאטיבית אימפרסיוניסטית שהמבנה שלה נוצר באמצעות מבטו המשוטט של הבמאי רן טל

בנבכי המשמעויות שמוזיאון ישראל, כמוסד תרבותי מוביל, אוצר בתוכו. מבט שמיתרגם להרהור על מהות ההוויה שבה מוסד זה ממוקם, הרהור מפויס וחייכני, ספוג באירוניה שאינה מגמתית ואינה מרה, גם אם האמירות נוקבות. בסרטיו של טל ("ילדי השמש", "גן עדן") שולט הממד האנושי, וכך הוא מצליח לנוע בהם בין הקומי לנוגע ללב.

לאחר ההקרנה שיחה עם רן טל.