איך מציירים יומן?
רחלי שלֵו מעבדת לקומיקס את 'אל עצמי' מאת גלילה רון־פדר-עמית

אוצרת: מיכל פז-קלפ

הכניסה חופשית בשעות הפתיחה של הספרייה

פתיחה: יום שלישי 16.7 בשעה 18:30
שיחה עם היוצרות בשעה 19:00
הכניסה חופשית | להרשמה מראש למפגש לחצו כאן

שעות הביקור בתערוכה:
א', ב' , ג', ה' 19:00-16:00
ב', ד' 12:00-9:00
או בתיאום מראש

יצירות ספרותיות רבות זוכות לעיבודים מגוונים – לתיאטרון, לקולנוע, למוזיקה, ולאחרונה גם למדיום הקומיקס, שמשתמש ברצף של מילים ותמונות כדי לספר סיפור.
המעבר מסיפור במילים בלבד לסיפור בשפת הקומיקס הוא מורכב, ומציב בפני היוצרים אתגרים ייחודיים.
תערוכה זו מציגה כמה מהתהליכים והבחירות שעשתה הקומיקסאית רחלי שלֵו במהלך עבודת העיבוד לקומיקס של הקלאסיקה הישראלית
'אל עצמי' מאת גלילה רון־פדר-עמית.

בבסיסו של כל עיבוד פועלים שני כוחות מנוגדים: מצד אחד עומדת היצירה המקורית, על סגנונה, מאפייניה והמסרים שיוצרהּ ביקש להעביר באמצעותה.
מהצד האחר נמצא יוצר נוסף, שמבקש להאיר את היצירה באור חדש ולשקף בה את תפישתו האמנותית ואת רעיונותיו.
כדי שהיצירה המקורית לא תלך לאיבוד במהלך העיבוד, יש להקפיד לשמר את המאפיינים המרכזיים שלה, שהופכים אותה למה שהיא.

הספר 'אל עצמי' הוא יומנו של הילד ציון כהן, שעובר משיכוני העוני בבית שאן לשכונת פאר בחיפה.
ביומן שהוא כותב, ציון מספר בגוף ראשון על התנסויותיו בעבר ובהווה.
הוא מדבר על משפחה, על חברים, על הרפתקאות ותעלולים אך גם על קשיים ואתגרים רגשיים.
קולו האותנטי וכנותו הופכים אותו למספר אמין ושובה לב. את כל המאפיינים הללו יש להביא לידי ביטוי בקומיקס. 

המעבר מאמנות של מילים בלבד לאמנות שמשתמשת בשפה כתובה ובשפה חזותית גם יחד מחייב צמצום של הטקסט ומציאת דרכים אחרות לסיפור העלילה.
וזה לא תמיד פשוט. אומנם תמונה אחת שווה אלף מילים, אך כיצד, למשל, מביאים לכך שקולו של המספר, שהוא גם קולו של הגיבור, יהיה נוכח באיורים?
הקומיקס מספק לנו לשם כך ארגז כלים ייחודי: תיבות הטקסט, שקולו של המספר מופיע בהן בדרך כלל, מעוצבות כדפים מתוך היומן; הקו החופשי והמשוחרר והאיורים המציאותיים אך לא ריאליסטיים מדי מעניקים ליצירה קול צעיר וטבעי; מבנה העמוד (לֶיִיאאוּט) החופשי, שעובר בטבעיות מרצף קצבי של איורים קטנים לאיור עמוד גדול אחד, מאפשר ליצור סצנות מהירות והפסקות דרמטיות; צבעוניות מדויקת מדגישה ברגעֵי מפתח את רגשותיהן של הדמויות ואת האווירה בסצנה.
כל אלה תורמים לשחזור מדויק של הסיפור.

מלבד כל אלה, שמור לקומיקס מאפיין חשוב נוסף: הקריאה בו, שמטבעה מחייבת את הקוראים למעורבות רבה,
מאפשרת להם להיקשר אל הדמויות הפועלות ואל המספר.
כך נוצרת בקרב הקוראים הזדהות עמוקה מתמיד עם הסיפור ועם ציון כהן, מספרו הבלתי נשכח.