ארבעת האמנים מתייחסים לקו התפר שבין הקיים לבלתי מושג, בין העבר להווה, בין מקום מסוים שאולי קיים למקום אחר אולי בדוי, בין מצב תודעתי ספציפי- להרהורים במרחבי הנפש, בין המציאותי לוירטואלי, בין האינטימי לציבורי. זהו מקום שגבולותיו החיצוניים והפנימיים פרומים, מקום שהשוכנים בו חווים טרנספורמציה מתמדת, מצב של אי סדר וארעיות המאיים על גבולות הרציונליות.