בדומה למרוץ החימוש, הספורט ההישגי וכיבוש החלל, תעשיית האנימציה הסובייטית הייתה לאחת מגאוות ברית המועצות. מעמדה המיוחד אפשר לאנימטורים לעבוד בתנאים שלא נודעו במערב. מצד אחר, הצנזורה של המדינה הסובייטית אילצה אותם להתאים את סרטיהם לרוח הרצויה.  אך כיוון שהסרטים נועדו לילדים, הצנזורה לא הייתה קפדנית כמו באמנויות אחרות, והאנימטורים הצליחו להשחיל לתוכה תכנים שהיה קשה למצוא בספרות ובקולנוע של התקופה. אלה היו אנימטורים ששאבו השראה ממקורות שונים מאוד מאשר בארה"ב כמו הנוף העירוני ברוסיה, או מורשתו של מפושקין, תיעדו בסרטיהם את קשיי היו-יום של האזרחים, וביקשו אף לנצל את ההזדמנות כדי לתהות על מושגים נצחיים, לא סתם לשעשע ילדים. 

הסרט התיעודי "מאגיה רוסיקה" מספר גם את סיפורם האישי של כמה מאמני האנימציה הרוסים כמו פיודור חיטרוק, שצפה ב- 1935 בשלושה סרטים של וולט דיסני שהוקרנו במוסקבה , אז סטודנט יהודי צעיר לאמנות, הוקסם והשתכנע שצפה במעשה פלאים. אז , עדיין לא ידע שיהפוך לאחד מגדולי היוצרים של האנימציה הרוסית. 

הסרט הוא חגיגה של הישגי האנימטורים הללו, אשר בשנים האחרונות, תוך מאבק לשרוד בשוק החדש, החלו להתגעגע לסיר הבשר של הדיקטטורה הבולשביקית.

יונתן ומאשה צור מתגוררים ויוצרים בתל אביב.

יונתן הוא במאי מפיק ועורך סרטים, ולימד קולנוע ואנימציה בבית הספר לתיאטרון חזותי בירשולים. מאשה צור גלוזמן היא מבקרת ספרים ב'הארץ' בעלת הבלוג 'לופטגשפטן' , בוגרת האוניברסיטה העברית בפקולטה ללימודי הודו ובתוכנית הבינתחומית , ובוגרת חוג האנימציה בבצלאל.

ב-2009, הציגו את סרטם, "עמוס עוז – היישר אל תוך השמש הקיצית", מסע תיעודי בעקבות כתיבתו וגישותיו הפוליטיות של הסופר שהוקרן בבית מיכל לפני כשנתיים.

ב-2004 סיימו את הסרט אשר יוקרן השבוע בבית מיכל  "מאגיה רוסיקה"

בקיץ 2012 השתתפו באירועי נקודת מגע במוזיאון ישראל בירושלים 2012. נקודת המגע שלהם עם עבודות המוצגות במוזיאון עברה דרך רשמים ראשוניים, והתפעלויות מעוררות השראה ונקודת מבט אולטרה מרעננת: הם הקליטו התרשמויות של ילדים מעבודות נבחרות באולמות לאמנות מודרנית כשהתוצאה, "ערוץ הילדים" שמה, המתינה לקהל בתוך מכשירי המדריך הקולי באולמות, וכללה תובנות מצחיקות, חכמות, מפתיעות ומעוררות מחשבה. 

30 ש"ח לכרטיס