"למה הסכמת לעשות את הסרט הזה?", שאל הבן: "כי חשבתי שככה יהיה לי בן". כך נפתח הסרט המתרחש באנטוורפן, עיר הולדתו של הבמאי שסבל כל חייו מהשתיקה ששלטה בחיי המשפחה – אימו בת ה-87 , ששתיקתה עמדה כחיץ בינהם כיסתה סוד משפחתי, שאת חלקו גילה בהיותו בן עשר ויצר אצלו מאגר של ריחוק, כעסים והאשמות כלפיה. עבור שניהם הסרט מהווה ניסיון ראשון – ואחרון – לשבור את השתיקה ולצופה,  מסמך רגשי מרתק, הן במישור של יחסי אם-ילד והן בזה של צלם-מצולם.

ישראל / בלגיה 2009, 77 דקות, צרפתית, תרגום לעברית ולאנגלית. הסרט זכה בפרס הסרט הדוקומנטרי הטוב ביותר 2008  מטעם אנשי קולנוע עצמאיים אירופיים והשתתף בפסטיבלים בכל העולם.

בדצמבר, יוקרן סרטו החדש, זוכה דוק- אביב 2015  , המתעד את פרידתם הסופית לפני מותה , שבע שנים מאוחר יותר. פגישה עם הבמאי תתקיים לאחר הקרנת סרטו השני,  ב-16 בדצמבר.