מידה ולמידה


מידות/ דני לסרי

"מהם סוג הערכים שאנו מטפחים בתרבותנו. ברוח זו כתב אריך פרום ספר שכותרתו באנגלית "being or having". עיקר טענתו היא שהאדם המודרני מעדיף את הבעלתנות על פני החוויה. יותר מכך, הוא מכור לבעלתנות ובורח מנוכחות. שכן, באופן מוזר, להיות נוכח דורש יותר מאמץ מאשר להיות בעל. אני אומר "באופן מוזר", שכן אנשים רבים מוכנים להשקיע אלפי שעות של עבודה קשה בכדי להיות הבעלים של צורות שונות. אי אפשר לומר בעניין זה שהם מתעצלים. ובכל זאת דומה שהמאמץ של הנוכחות קשה יותר. זהו סוג אחר של מאמץ. המאמץ להיות נוכח, שכמוהו כאותו מאמץ שנדרש כדי לא לשקר או להקשיב לילד או לחשוב באופן יוצר שונה מן המאמץ המכאני. לא כל מי שמוכן למאמץ המכאני מוכן גם למאמץ היצירתי.
אפשר לקרוא למאמץ הקשור בנוכחות בשם "מידה". אומץ לב, חוכמה, טוב לב, אצילות, נדיבות, יושר, כל אלה הם מידות. מידה קשורה לאיכות המפגש של האדם עם העולם, לאופן שבו הוא מתייצב מולו ומשיב לו. זה פחות קשור למה שהוא עושה ויותר קשור לאיך שהוא עושה – האם הוא נפגש באומץ או בפחדנות? המידה קשורה לנקיטת עמדה עקרונית והמאמץ המלווה אותה אינו כמו המאמץ להרים אבנים כבדות או לפתור משוואות באמצעות טכניקה, זהו מאמץ מסוג אחר: מאמץ ההתייצבות האישית נוכח ההוויה. התייצבות דורשת את מלוא האישיות של האדם והיא מסכנת אותו בדיוק בגלל זה.

מידה היא איכות צרופה – אין כאן שום צורה שאפשר להסתתר מאחריה. זהו אתה הישר או אמיץ הלב. ואתה ישר או אמיץ לב לא בגלל תועלת מסחרית או תוצאה אחרת שאתה יכול לצפות לה. אתה אמיץ כי ככה אתה מתכוון. כי זו המידה שלך. אין לזה שום קשר לפחד שלך. מי שאינו מפחד אינו נזקק לאומץ. אתה אמיץ בגלל שאתה מפחד ובגלל שאתה מתכוון להיפגש באופן יוצר עם פחדיך".

--------------------------------------------------------------------------------------

דני לסרי,  הקים את בית החינוך היסודי 'מיתר' בקיבוץ בית אורן בכרמל. הגישה החינוכית במקום מבוססת על עקרונות ה'הום סקולינג' – יצירת מרחב ביתי לילדים על מנת שיתפתחו באופן ובקצב המתאים להם. לסרי שאף ליצור מקום משפחתי, קהילתי, רב מימדי. לאחר מכן פתח גם את התיכון האלטרנטיבי בעין הוד 'האקדמיה הדיאלוגית' ואת בית החינוך היסודי 'ניגונים' בפרדס חנה. לסרי פירסם מאמרים רבים וכן מספר ספרים בנושא חינוך ביניהם "חינוך בביצת הפתעה".

לתפישתו של לסרי, אחד מהעקרונות עליהם מבוססת התרבות המערבית הוא הכחשת קיומה של הילדות. בבסיס גישתו עומדת הכפירה ברעיון הרווח ש-ילד═תלמיד. לפי לסרי, ילד אינו זקוק לשום מערכת כדי שתעצב אותו, כיוון שכל ילד הוא אדם שלם, שזקוק למרחב שלם ובראש ובראשונה לקהילה –  לאי פורמליות של משפחה – בכדי לצמוח ולהתפתח בשלמות ובשמחה.

נקודת המוצא של החינוך, טוען לסרי, צריכה להיות שלילד יש עולם עשיר ומלא שהמבוגרים אינם מבינים. לגישתו, ככל שאדם מבין בגיל צעיר יותר שחייו הם שלו, שהוא אדם בזכות עצמו, עולה בו גם ההבנה שהאחריות לצקת בהם תוכן נתונה בידיו. ילדים, אומר לסרי, הם סקרנים, אוהבים לדבר, אוהבים לעשות. אם רק ניתן להם להיות הם, נקבל אנשים מלאי עוצמה ובהירות.

לסרי טוען כי מוסדות החינוך שוברים את הזהות של הילד, בכך שהם רואים בו חומר גלם שיש לעצב. לפיכך, מעקרים המוסדות את היצירתיות הטבעית של הילדים לטובת קיבעון ומכאניות. כאשר ילד גדל במוסד, טוען לסרי, הוא עובר תהליך של הורדה בעוצמה האישית, בחוויית הנוכחות האישית שלו וביכולתו לחיות את עצמו מבלי להפוך לשכפול של הסביבה. לדבריו, ילדים צריכים לגדול על קרקע הרבה פחות מעוצבת, מה שיאפשר רבגוניות והתפתחות.

על בסיס רעיונות אלה, גורס לסרי כי חשוב שילדים לא ילמדו במוסדות. כך, לגישתו, ישמרו על יחודיות, יצירתיות ועוצמה אישית. "חינוך הוא משהו מאוד כולל, שמחלחל מכל מקום", אמר לסרי בראיון לספר אודות העידן החדש בישראל שעתיד לראות אור השנה. "קודם כל ההורים ומה שהם מביאים. אחר כך חברים, אווירה חברתית, טלוויזיה. הטבע של ילדים הוא לחקור, לטייל. הם באים עם כל הידע שהם צריכים להתפתחות תקינה".

בשונה מתפיסת החינוך המתקדם הרואה את הילד במרכז ההוויה בבית הספר ,לסרי טוען כי הילד אינו במרכז. הילד לא נמצא מעל המורים, אלא לכולם יש מעמד שווה פחות או יותר. המורים אינם עבדים של הילד , הם לא משתדלים לספק את כל רצונותיו ובקשותיו ללא הגבלה. המרכז הוא הקבוצה והילדים והמורים יחד.


* * *

תגובות (0)
הוסף תגובה
פרטי התקשרות:
תגובה:
:D:):(:0:shock::confused:8):lol::x:P:oops::cry:
:evil::twisted::roll::wink::!::?::idea::arrow:
אבטחה
אנא מלא את קוד האנטי-ספאם שאתה רואה בתמונה.
עדכון אחרון ב-שלישי, 05 אוקטובר 2010 10:09